טילים מול קורונה

אנשים רבים יודעים כיצד מגפת הקורונה משפיעה על כולם, אך מעטים יחסית באמת יודעים איך זה מרגיש לחיות גם תחת איום הטילים ליד רצועת עזה. החלטתי לבדוק זאת עם לילך, מזכירת התיכון "שקמה" ובר, שלומדת בבית הספר היסודי "חופים", מדברות על שני המצבים והפרספקטיבות הללו. איך העבודה / בית הספר שלך הושפעו על ידי "תקופת הטילים" ומאיפה לקחת את הכוחות שלך להתמודד עם "תקופת הטילים"?
לילך: "בתקופת הטילים עבודתי הושפעה בצורה כזו שהייתה לה השפעה קצרת טווח וספציפית. מהידע שלי על המצב בדרום ידעתי שכנראה זו תקופה של כמה ימים לכל היותר והמצב ישוב לקדמותו. המצב היה "מוכר", "ידוע" ובשליטה בגלל הכוחות הצבאיים.
"התחושות היו קשות, אך יחד עם זאת ציפיתי שהטילים יסתיימו, אז הייתה לי תקווה שמשהו טוב יקרה.
בר: "תקופה מפחידה, היו ימים שנשארתי בבית כי הסיכון שרקטות יגיעו לבתי הספר או לאוטובוסים שנוסעים ישר לבית הספר ובחזרה הביתה. כמו כן, הצלילים שמגיעים מהרקטות מפחידים את משפחתי כי הם יכולים להגיע אלינו".
לילך: "בתקופת הטילים לקחתי נקודות חוזק מהסביבה שלי, חברים מהעבודה, חברים בקרבת מקום וכמובן מהמשפחה שגרה במרכז והם היו מארחים אותנו בתקופות טילים ארוכות ולכן הייתה דרך לברוח מהמצב לאזור בטוח ."לאחר ששמעתי חוויה של מבוגר המשכתי להקשיב לבר בכיתה ד' שלומד בבית הספר היסודי "חופים", גם הוא ליד רצועת עזה.
בר: "לקחתי כוחות ממשפחתי שתמיד אומרים לי שהכל יהיה בסדר כל עוד אני הולך למבנה ממוגן."כדי לברר מה יותר גרוע, שאלתי את אותן השאלות לגבי תקופת קורונה:כיצד הושפעה העבודה מלהיות מזכירה / תלמיד בתקופת הקורונה ומאיפה לקחת את נקודות החוזק שלך להתמודד עם איתה?לילך: "בתקופת הקורונה הייתה תקופה שלא עבדתי, בתקופת הסגר, וזו הייתה תקופה מאתגרת של חוסר וודאות מוחלט. שמרתי על קשר כמעט מדי יום עם צוות המורים ובית הספר. שמרתי על קשר כמעט מדי יום בצוות ההוראה ובבית הספר וכך לקחתי כוח מה"אחדוות""בכל פעם שחזרתי לעבודה העוצמה הייתה בקבלת הילדים, בהתמודדות עם שאלות שצפות, העבודה השוטפת כמעט נעלמה ואי הוודאות שלטה למעשה בתקופת העבודה.""ההבדל כאן הוא שאין ציפייה לסוף התקופה, יש אי וודאות, חוסר יציבות כלכלית וחברתית"בר: "הייתי אמור לשים מסכות בהתחלה. זו תקופה לא מהנה, פעמים רבות שהייתי צריך להישאר בבית בלי לפגוש חברים או משפחות, לקחתי את הכוחות שלי ממשפחתי שעזרו לי להתגבר על תקופות קשות; היינו בבריכה הפרטית שלנו ושוחחנו עם סבי וסבתי בשיחת וידאו "זום".הראיונות מראים מציאות עצובה - שני המצבים גרועים, אולם נראה כי הגרוע מבין שתי התקופות הוא למעשה תקופת הקורונה.תקופת הקורונה היא תקופה חדשה שהעולם לא חווה בעבר, תקופה של חוסר ביטחון וחוסר וודאות, שגם מעלה חוסר ביטחון ואת החרדה.לא ידוע מתי זה יסתיים.מצד שני, למרבה הצער, בתקופת הטילים תושבי דרום הארץ רגילים מאוד לסיטואציות כאלה, אך הם כן יודעים להתכונן לקראתם ולחיות איתם - בדרך כלל כמה ימים.לסיום בהערה אישית, אני מקווה שהקורונה תסתיים ונראה גם שלום בעתיד הקרוב. ואז אחזור לראיין את לילך ובר שוב עם שאלה קשה: בריכה מול חוף? גלידה מול שוקולד?אני רוצה להוסיף , כשאנחנו מרגישים מאוחדים נגד סכנה חיצונית; זה מרגיע יותר מאשר כשאנחנו מרגישים פרודים פיזית כשאנו מתמודדים עם סכנה חיצונית.